#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה יעשה אם מוצא חמץ בחוה""מ?"	"בתחילה יוציאנו מביתו כדי שלא יבוא לאוכלו (מ""ב ס""ק א') [ומבואר בט""ז (ס""ק א') דא""צ להוציאו מרשותו לגמרי אלא ממקום בני אדם (פסק""ת הע' 3), וכן מבואר מערוה""ש (סע' י""א)], ויבעירנו מיד [ולגבי הברכה, המג""א (ס""ק א') כתב שיברך, אבל המ""ב לעיל (ס""ס תל""ה) משמע דלא יברך כיון שעשה תקנת חכמים כתיקונו] [ולגבי החיוב ביעור, מבואר ממג""א (ס""ק א') דמיירי לאחר ביטול ואפ""ה מבואר דצריך לבערו לכתחילה, וצ""ע דהרי אינו שלו, וי""ל דלפי הר""ן דביטול הוא רק גילוי דעת דלא ניחא ליה שפיר מקרי שלו, וכן ראינו בשעה""צ לקמן (סי' ת""ס ס""ק י""ד) דחייב לבערו אפי' לאחר ביטול], אמנם בזה""ז שמוכרים כל החמץ וגם משכירים המקום שתחת החמץ כתב מקראי קודש (פסח ח""א סי' ע""ד) שלא ישרוף חמץ הנמצא בפסח שהיה בכלל המכירה אלא יצניעו במקום שנמכר לגוי {ולכאורה צריך ליזהר שלא ליגע בה}, אבל השבט הלוי (ח""ט סי' קט""ז) ס""ל דהגוי אינו מקפיד ויכול לשרפו, והוסיף התשובות והנהגות (ח""ה סי' קי""ד) דאם יטלנו בידו עושה מעשה שמוכיח שרוצה בקיומו, ע""ש לעוד טעמים לשורפה {למעשה, שמעתי מהגר""מ היינעמאן שליט""א שלא לשורפו}"	סימן תמו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אם מוצא חמץ ביו""ט 1) והיה בכלל הביטול 2) ולא היה בכלל הביטול?"	"1) החמץ מוקצה [ואפי' בחמץ דרבנן (ביה""ל ד""ה שלא)] ויכפה עליו כלי כדי שלא יבוא לאוכלו, וגם אסור לשורפו במקומו דהוי הבערה שלא לצורך היום (מ""ב ס""ק ו') {וממ""ב משמע דאם אפשר לשורפו לא יכפה עליו כלי, והקשה ר""י באק ממ""ב לעיל (סי' ת""מ ס""ק ט""ו) דמותר לכפות עליו את כלי ליום אחד, ואין לומר דהכא מיירי ביו""ט ראשון דהרי מבואר בסמוך (סע' ב') דביו""ט שני צריך לבערו ולא סגי בכפיית כלי לפי איזה שיטות, אלא י""ל דלעיל מיירי בחמצו של גוי דא""א לבערו ורק לגבי עשיית מחיצה מקילינן דא""צ לטרוח לעשות מחיצה ליום אחד אבל כשהוא חמצו של ישראל וצריך ביעור אפי' ליום אחד לא מקילינן לכפות עליו כלי}, אמנם כתב המג""א (ס""ק ב') אם יש לו גוי מעיקר הדין יכול לומר לו להטילו לים או להשליכו דהוי שבות דשבות במקום מצוה אבל מסיים המג""א דאין נוהגין אלא לכפות עליו כלי (מ""ב ס""ק ז'), והמג""א כתב ג' ביאורים: א' חיישינן שמא הגוי לא יפרר כראוי, ב' דעיקר ביעור חמץ בשריפה, ג' הגוי יאמר דהוא עושה כשפים, והא""ר כתב עוד ביאור דחיישינן שמא הגוי יאכלנו (שעה""צ ס""ק ט""ו), ורע""א כתב עוד פקפוק דאין שליחות לגוי והוי כנעשה ביעור מעצמו ולא מקיים בזה מצות תשביתו 2) יש בזה מח' גדולה, הרמב""ם משמע דאפי' כשלא ביטלו לא ישרפנו אלא יכפה עליו כלי דהעמידו חכמים דבריהם בשב ואל תעשה וממילא הוי אנוס ואינו עובר על ב""י (שעה""צ ס""ק י') [ועוד ביאר המג""א (ס""ק ב') דעשה דתשביתו אינו דוחה האיסור דרבנן דמוקצה דלאו בעידניה הוא, ורע""א ביאר יותר דאינו יכול לשורפו מפני שאפשר לקיים שניהם ע""י פירור, ואינו יכול לפררו דמדרבנן אסור משום מוקצה ולאו בעידניה הוא, וע""ע בערוה""ש (סע' ה') דלא ניחא ליה בטעמים אלו אלא פי' דחיישינן לאיסור טוחן כיון שאינו לצורך אכילה וגם חושש לאיסור זורה], וכן הוא סתימת המחבר, והרבה ראשונים ס""ל דהקילו לעבור על מוקצה ולא על איסור דאורייתא ולפיכך מותר להשליכו לים או לביה""כ [והמג""א (ס""ק ב') מחמיר שלא לפזרו לרוח דיש בו חשש איסור דאורייתא וכמ""ש לעיל (ס""ס שי""ט), אבל המ""ב (ס""ק ו', שעה""צ ס""ק ז') פסק כהרז""ה דמקיל בזה, ועי' מש""כ לעיל (סי' שי""ט) דאפשר דמקיל דוקא כדי שלא יעבור על איסור ב""י], ויש ראשונים (רבינו יחיאל אחי הטור, ר""ן, ועוד) שמקילים אפי' לשרוף החמץ בפסח כיון שלא ביטלו דנחשב כצורך היום קצת. ולמעשה הכריע המג""א (ס""ק ב') דשב ולא תעשה עדיף ורק יכפה עליו כלי וכדעת המחבר אבל הנוהג לשרוף אין לבטל מנהגו (מ""ב ס""ק ו'), והערוה""ש (סע' ז') כתב דנוהגין להשליכו לנהר או לביה""כ."	סימן תמו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה לא אמרינן דשריפת חמץ הוי הבערה לצורך היום כדי לקיים מצות תשביתו?	"1) תי' המג""א (ס""ק ג', ע""פ המחה""ש) דאין זמנו קבוע ביו""ט אלא מערב יו""ט (ביה""ל לקמן סי' תקי""ח סע' א'), ובזה מיושב למה מותר לחמם מים ביו""ט לצורך מת דהוי לצורך מצוה דלא היה אפשר מערב יו""ט (מ""ב סי' תקכ""ו ס""ק ט'), ואפי' אם נתחמץ ביו""ט מ""מ אפשר להשהות ע""מ לבערו (פרי יצחק סי' י""ז, מ""ב דרשו)<br>2) הגר""ז (קו""א ס""ק ג') תי' דיש אפשרות להשליכו לביה""כ וכדומה א""כ השריפה לא נחשב כצורך היום {וצ""ב דלפי ר""ת אינו יכול לקיים מצותו אלא בשריפה}"	סימן תמו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בנמצא חטה בתבשיל?	"כיון שאינו חמץ גמור לכו""ע אסור לשורפו ביו""ט ורק יכפה עליו כלי, והסכימו הפוסקים דה""ה אפי' בשביעי של פסח ואין לשורפו אפי' ע""י גוי אע""פ דהוי כמשהה ע""מ לקיימו אלא יכפה עליו כלי ולאחר פסח ישרוף החטה ויאכל התבשיל (רע""א, מ""ב ס""ק ו') [דלא כב""ח דמקיל לבער בשביעי של פסח, ודלא כמג""א (ס""ק ב') דמקיל לבער ע""י גוי] {ומכאן ש""מ דאפי' פחות מכזית שעבר עליו את הפסח אסור, אמנם יתכן דזהו כשלא היה בכלל הביטול וא""כ עבר עליו ב""י בחצי שיעור אבל אם ביטלו יתכן דסגי בזה לגבי חמץ שעבר עליו את הפסח בחצי שיעור, ועי' מש""כ לעיל (סי' תמ""ב סע' ח'), ועוד יתכן דזהו דוקא כשנמצא בתוך התבשיל דהוא במקום שיכול לבא לידי אכילה אבל אם נמצא במקום אחר לבד הוי כמו פירורי וממילא בטלי וליכא חיוב לבערו אחר פסח}"	סימן תמו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אם מצא חמץ ברה""ר בחוה""מ פסח?"	"כתב הריב""ש (סי' ת""א, מובא בב""י) דלא יגביהו לסלקו לצדדין ואפי' בדעת שלא לקנותו דאסור ליגע בחמץ שמא יבוא לאוכלו [ואינו דומה למצא קוץ ברה""ר בשבת דהתם הוא שכיח הזיקא משא""כ בחמץ ברה""ר] (ביה""ל ד""ה בביתו)"	סימן תמו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הביא תבשיל למורה הוראה ופסק דהוא חמץ?	"הח""י (ס""ק ד') כתב דצריך להשליכו מיד ואסור להחזירו לביתו לכוף עליו כלי, אבל בסוף רצה ללמד זכות על המנהג להחזירו לביתו דעל פי רוב ההוראות הם חומרות בעלמא, והביה""ל (ד""ה שלא) מצדד דאפי' אם רוצה להקל מפני שהוא עודו בידו [וכמ""ש לעיל סי' רס""ו וסי' ש""ח, ע""ש דיש מחמירים במוקצה מחמת גופו] היינו להשליכו לביה""כ ולא להחזירו לביתו"	סימן תמו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין ביו""ט שני?"	"הארחות חיים מקיל לזרקו לים או לשרפו [אפי' כשביטלו], וכן הביא המחבר בשם יש מי שאומר [ולפי""ז ה""ה אם נמצא ביו""ט ראשון כשיגיע ליל יו""ט שני יבערנו (מ""ב ס""ק ח')], אכן הדרכ""מ (ס""ק א') מדייק מהטור דדוקא בחוה""מ מותר ולא ביו""ט שני, וכן הביא הא""ר כמה אחרונים דיו""ט שני שוינהו רבנן כיו""ט ראשון לכל דבר, והכריע המ""ב (ס""ק ח') דאם כבר ביטלו דינו כיו""ט ראשון ויכפה עליו כלי אבל אם לא ביטלו [כגון שנתחמץ בפסח] יש להקל להשליכו לים וכדומה [אבל אינו מקיל לשרפו]"	סימן תמו סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אם נתגלגל חמצו של גוי לגגו של ישראל 1) בחוה""מ 2) בשבת ויו""ט?"	"1) כתב הגהות מיימוניות בשם הירושלמי (פ""ב ה""ב) דלא יטלטלו בידו אלא דחפו בקנה כדי שלא יבא לאוכלו, וביאר התרוה""ד (ח""א סי' קל""ה) דאינו מותר לטלטל חמץ בידו אלא כשהוא רוצה לבערו דאז אמרינן הוא עצמו מחזר עליו לשרפו מיכל קא אכיל מיניה (פסחים י""א ע""א) (שו""ע, מג""א ס""ק ה', מ""ב ס""ק י') [והא דמותר ליגע במאכלים ביוה""כ היינו מפני שאסור לאכול כל דבר ביוה""כ (תרוה""ד) א""נ מפני שאימת יוה""כ עליו (ט""ז סי' תרי""ב ס""ק ח'), ועי' ס""ס תרי""ב] 2) הוי מוקצה ואסור לדחפו בקנה דהוי טלטל מן הצד (ט""ז ס""ק ו', מ""ב ס""ק י""א), אלא יכפה עליו את הכלי [והקשה הבאה""ט (ס""ק ה') מאי שנא מסי' ש""ח סע' כ""ז דמותר לגרר חמץ ע""י סכין, ועי' מש""כ שם בשם השבות יצחק דשאני התם דהוא לצורך מקומו משא""כ הכא א""צ מקום החמץ]"	סימן תמו סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין בזה""ז?"	"כתב הערוה""ש (סע' י""א) דבזה""ז שהגגין משופעים ולא אכפת לן ולא יגע בו כלל {ומכאן מבואר דאם יש חמצו של גוי ברשותו במקום שאין שם הילוך בני אדם לית לן בה}"	סימן תמו סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם מצא פת בביתו בפסח ואינו יודע אם הוא חמץ או מצה?	"איתא בגמ' (פסחים ז' ע""א) דאזלינן בתר בתרא והיינו מצה [דכעת רק משתמשין במצה, ועוד הוא בדק כל ביתו קודם פסח (מ""ב ס""ק י""ג)], ומסתימת הפוסקים משמע דמותר באכילה אפי' בפסח, אכן דייק הביה""ל (ד""ה מותר) מרבינו חננאל דאינו מותר אלא לאחר פסח אבל בתוך הפסח אין להקל כ""כ בחשש איסור כרת, ועפי""ז רצה ליישב למה השמיטו הרי""ף ורמב""ם ורא""ש הלכה זו דלא היה ברירא להם דבר זה, וכן מסיק הביה""ל דאין להקל לאוכלו כנגד הר""ח שכל דבריו דברי קבלה, אכן החזו""א (סי' ק""כ ס""ק א') חולק עליו דסתימת הגמ' ופוסקים משמע דמותר לאוכלו בפסח, וכן משמע מדפריך פשיטא, ואפי' בר""ח יכול לפרש כוונתו דהיה ימים רבים אחר תחילת פסח וא""כ אף הוא מתיר לאוכלו בפסח, וכן נקט הערוה""ש (סע' י""ב) דמותר אפי' באכילה לפי שדבר זה כודאי שכל איש ישראל בודק חמצו קודם הפסח, ומסיים דזהו דוקא כשנמצא בתיבה וכדומה שהוא מקום שמשהין בה אוכלים אבל אם נמצא בקרקע או באיזה מקום אסור [ועי' מש""כ לקמן (סי' תמ""ט) בשם הערוה""ש דהתם משמע דיש מח' אם אזלינן בתר החנות או הפועלים ולא בתר בתרא והכא אמרינן דאזלינן בתר בתרא {ויש להדגיש דשני הלכות אלו אינם מובאים ברי""ף רמב""ם ורא""ש}]"	סימן תמו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הפת מעופש?	"אם יכול לתלות דאירע בימי פסח [כגון שהוא מעופש הרבה וכבר עברו כמה ימים (שו""ע) א""נ מעופש מעט (ביה""ל ד""ה ואם)] תולין דהוא מצה אבל אם א""א לתלות פשוט דהוא חמץ ואסור"	סימן תמו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נמצא בגומא או בחור?	"כתב המג""א (ס""ק ו') אפ""ה יכול לתלות דהוא מצה שהרי מן הסתם בדק כל חורין וסדקים קודם פסח, אבל כתבו תוס' נדה (נ""ו ע""ב) דאם נמצא בחריץ המכוסה בקרשי התיבה וכדומה יש לחוש שמא חמץ הוא וחייב לבערו מיד (מ""ב ס""ק י""ג) "	סימן תמו סעיף ד		
